Should you get married in Jerusalem with limited music or outside Jerusalem with a full band?
Enclosed are this month’s she’eilah about the precedence of kohanim and the answers to last month’s she’eilah about weddings in and out of Jerusalem. Please send answers to this month’s question to Igud.Halacha@gmail.com.
These questions and answers are courtesy of Rav Mordechai Tzion, author of Shu”t HaShoel (2 volumes), Shu”t Eretz Yisrael and other seforim available for purchase on HavaBooks.org.il.
Igud Halacha Challenge Shevat 5779This month’s she’eilah for you to consider and answer:
שאלה:
מחבר ספר שיש לו הסכמות מרבנים וביניהם יש כהן האם יש להקדים הסכמתו משום “וקדשתו”?
Last month’s she’eilah with answers:
שאלה:
אדם שיש לו ב’ אפשרויות, להתחתן בירושלים או באחת מערי ישראל, במה יבחר? מצד אחד, אולי עדיפה חתונה בירושלים שעליה נאמר “עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה”. מצד שני, יתכן שעדיפה חתונה בשאר ערי ישראל מכיוון שבירושלים הרבה נהגו לנגן רק בכלי זמר אחד, ואם כן יש מעלה במקומות שאפשר לנגן ביותר כלי זמר, ויש בזה ריבוי שמחת חתן וכלה?
תשובות מחברי איגוד הרבנים:
הרב ירחמיאל כהן כתב שיש לחקור אם שמחת החתן והכלה דוחה מצות יישוב ירושלים. הנה החתם סופר (שו״ת ב:רלד) כתב שיש להעדיף תושבי ירושלים בנתינת צדקה על תושבי שאר ארץ ישראל כי עוסקים ביישוב עיר הקודש וז״ל שישיבת ירושלים יש בה מצוה יותר מישיבת שארי ערי ישראל עכ״ל. וחלק מיישוב ירושלים היא השמחה כדכתיב (ישעיהו סו:י) שישו את ירושלים גילו בה וגו׳. אם כן השמחה בירושלים היא חלק ממצות יישוב הארץ ויישוב ירושלים.
עפ״ז יש לחקור אם שמחת חתן וכלה דוחה שמחת ירושלים. איתא במועד קטן יד ע״ב אבל אינו נוהג אבילותו ברגל שנאמר ושמחת בחגיך אי אבילות דמעיקרא הוא אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד וכו׳ ע״כ. נמצינו למדים מדין אבילות ביו״ט ששמחה של רבים דוחה אבילות של יחיד. והדברים קל וחומר ששמחה של רבים דוחה שמחה של יחיד.
ולא זה בלבד אלא עיין בתוס׳ (שם ד״ה עשה דיחיד) שהעשה של רבים ושל יחיד צריכים להיות שניהם דאורייתא או שניהם דרבנן אבל פשיטא ששמחה דאורייתא בין של יחיד בין של רבים דוחה עשה דרבנן. ועיין ברמב״ם הלכות אבל פרק יד הל׳ א וז״ל מצות עשה של דבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים וכו׳ וכן לשמח הכלה והחתן ולסעדם בכל צרכיהם ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור אע”פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך וכו׳ עכ״ל. כבר פירשו האחרונים שאין סתירה בין מה שכתב הרמב״ם שהגמילות חסד מדרבנן ובין מה שכתב שהיא קיום של מצוה דאורייתא של ואהבת לרעך כמוך שהרי החיוב מדרבנן והקיום מדאורייתא. נמצא שמצות שמחת חתן וכלה היא חיוב מדרבנן וקיום מדאורייתא. וכבר ראינו שמצות שמחת ירושלים היא לכל הפחות מדברי קבלה וגם קיום מדאורייתא של מצות יישוב ארץ ישראל. א״כ שמחת ירושלים היא חיוב שווה או יותר מחיוב לשמח חתן וכלה ושפיר דחי עשה דרבים לעשה דיחיד. ע״כ דברי הרב ירחמיאל כהן.
הרב גיל סטודנט כתב שהנה כתב הטור או״ח סי׳ שלט בשם ראבי״ה וז״ל אין שמחת חתן וכלה בלא כלי שיר עכ״ל וכן פסק הרמ״א שם סע׳ ב וז״ל ואפילו לומר לעכו”ם לתקן הכלי שיר שרי משום כבוד חתן וכלה עכ״ל. ומצד השני יש לחקור אם אנו מחוייבים לקיים נבואת ירמיהו (לג:י-יא) שלא נאמרה בתורת צווי אלא בתורת חזון על העתיד. והגם שאמרו בברכות ו ע״ב וא”ר חלבו אמר רב הונא כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות שנאמר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה וכו׳ ע״כ אין הכוונה שיש חיוב לקיים הקולות בירושלים אלא ראייה שיש חמשה קולות לחתונה.
יש לשאול אותה שאלה על הרמב״ן בפירושו לתורה על מאמר הכתוב וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי (בראשית טו:יד) שתמה למה נענשו פרעה והמצריים על ששעבדו את בני ישראל הלא קיימו את נבואת ה׳ לאברהם אבינו. תירץ הרמב״ן שאם היו המצריים רק משעבדים את בני ישראל היו מקיימים מצות ה׳ אלא וז״ל שהוסיפו להרע כי השליכו בניהם ליאור וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם עכ״ל. ועדיין יש לתמוה מי ציווה להם לקיים את נבואת ה׳. הלא מוטל על הקב״ה לקיים את הנבואה ואינה היתר למצריים לצער לאחרים.
וכעין זה שאלו על הרמב״ן במה שפירש מעשי יוסף שאמר מרגלים אתם וכו׳ (בראשית מב:ט). ביאר הרמב״ן שיוסף עשה את כל התחבולות כדי שיביאו את יעקב ובנימין למצרים להשתחוות לו ולקיים את נבואת חלומותיו. הקשה עליו העקדת יצחק (שער כט) מאין יצא לו להרמב״ן שיוסף היה מחויב לקיים את הנבואות וז״ל כי מה תועלת לו בשיתקיימו ואף כי יהיה תועלת לא היה לו לחטוא כנגד אביו וכו׳ גם שתראה סכלות עצומה שישתדל האדם לקיים חלומותיו שהרי הם הדברים אשר יעשו שלא מדעת בעלים עכ״ל ועיין עוד בתורת משה להחת״ס על אתר.
היה נ״ל לתרץ בעה״י על פי דברי הגר״א באדרת אליהו (שם) וז״ל וכוונתו ח״ו לא לצערם וכ״ש לצער אביו על חנם אלא שידע שעי״כ יתקיימו החלומות כסדר ולא רצה לעבור על רצון השי״ת עכ״ל. הנה לא רצה יוסף לעזור להקב״ה אלא אדרבה פחד שמא יעשה דבר כנגד רצונו יתברך ולפיכך עשה כל התחבולות שלא יעבור על רצון ה׳ חלילה. אם כן י״ל שלפי הרמב״ן אין חיוב לקיים דברי נבואה (אא״כ היא צווי מפורשת) אלא עצה טובה והדרכה נכונה להיות שווה עם רצון ה׳. ואם הקב״ה רצה שהשמש והירח ואחד עשר כוכבים ישתחוו לו, א״א לו ליוסף לברוח מרצון ה׳ אלא אדרבה יעשה כל מה שבכחו שמעשיו יהיו שווים עם רצון ה׳. וכן פרעה והמצריים לא היו חייבים לשעבד את בנ״י אבל אם לא היו עושים את זה היו עוברים על רצון הבורא. רק ברשעתם הפריזו על המידה ושעבדו את בנ״י יותר מדי.
ובזה אפשר להבין דברי הרמב״ן על אשמת החשמונאים שכתב בפירושו לברכת יהודה (בראשית מט:י) וז״ל וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני כי היו חסידי עליון ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל ואף על פי כן נענשו עונש גדול וכו׳ בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד והסירו השבט והמחוקק לגמרי והיה עונשם מדה כנגד מדה שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום עכ״ל. ובאמת קשה על הרמב״ן למה נענשו על מה שלא קיימו את נבואת יעקב אבינו הלא הוא לא ציווה עליהם שום דבר. ע״פ הנ״ל יש להסביר שנענשו מפני שלא עשו רצונם כרצון ה׳. הם ידעו שהקב״ה רוצה מלכים משבט יהודה ולא משבט לוי והיו צריכים לקיים את רצונו בין שיש צווי מפורש או אין צווי מפורש.
הוא הדין נמי בנדון דידן הגם שאין צווי לעשות חתונות בירושלים ואפשר לחוגג את כל שמחות חיינו מחוץ לעיר הקודש הלא גילה לנו הנביא שרצון ה׳ הוא שנשמיע קול ששון וקול שמחה בירושלים. ומתוך שכן הוא רצונו יתברך היה לנו לומר שכן צריך להיות גם רצוננו. אלא עיין בנפש החיים (השער לאחר ג,פרק ז) שאם האבות קיימו כל התורה כולה למה לפעמים עברו על איסור כגון יעקב שנשא שתי אחיות. והשיב שלא קיימו את המצוות כחוק ולא יעבור אלא היה להם רשות לעבוד את ה׳ כפי שראו והשיגו שזה הענין והמעשה מקיים רצון ה׳. אבל לא כן אנחנו וז״ל שהעבודה על זה הדרך לא היתה נוהגת אלא קודם מתן תורה וכו׳ אסור לנו לשנות ח״ו משום אחת מהנה ממצות ה׳ אף אם תהיה הכוונה לשם שמים ואף אם ישיג האדם שאם יקיים מצותו המוטלת עליו יוכל למיפק מיניה חורבא באיזה ענין וכו׳ עכ״ל.
אם כן בנדון דידן איננו כמו יוסף הצדיק שציער את אביו כדי לקיים חלומותיו שלאחר מתן תורה מצות כיבוד אב הוא חוק ולא יעבור. לפיכך הגם שרצוננו שיתקיים נבואת ירמיהו שיישמע חמישה קולות בערי יהודה ובחוצות ירושלים אין לנו רשות לעבור על מצות שמחת חתן וכלה שהוא חיוב הלכתי. ואם כן אנחנו חייבים לעשות כל מה שמרבה שמחת חתן וכלה ובפרט ניגון בכלי שיר כמו שכתבנו לעיל מהטור והרמ״א. אלא יש לנו לנהוג ע״פ הדין ולהאמין באמונה שלימה שהקב״ה אינו צריך עזרתנו לקיים נבואתו.
תשובות מפוסקים ומחברים:
הג”ר חיים קניבסקי כתב: “איפה שנוח יותר”.
הג”ר אביגדור נבנצל כתב: “אולי יבחרו החתן והכלה אם הם מעדיפים קדושת ירושלים או כלי זמר”.
הג”ר שלמה אבינר, ראש ישיבת עטרת ירושלים ורב הישוב בית אל, כתב: “אין הבדל”.